סימן קי"ד
 מ"ב למטמונים, יצליח בכל עניינים, ויתברך באומץ כח ורב אונים, עד נזכה לעלות לציון בשמחה וברננים, אהובי בני אישון עיני הה"ג החו"ב בח"ת, כש"ת מו"ה אברהם יוסף שליט"א האבדק"ק מאקאווע יע"א, (כעת הרב הגאון המפורסים אבדק"ק אונגוואר יע"א
) גי"ה, וכו', וע"ד מש"כ ליישב הערת הגרא"וו בהא דאיתא ביור"ד סי' קי"ג ס"ד דיש מי שמתיר בישולי עכו"ם בשפחות שלנו וכו' ויש מי שאוסר וכו', והקשה בביאור הגרא"וו הנ"ל לדעת המתירין, וטעמא משום דכיון שאנו מצווין על שביתתם בשבת א"כ הוי כמו בישול ישראל, והקשה מע"ז דף נ"ז דפריך התם לרב דאמר קטן עושה יין נסך, מהלוקח עבדים מעכו"ם שמלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו גדולים עושים יי"נ קטנים אין עושין יי"נ, ומאי פריך והא התוס' כתבו שם ע"ב ד"ה לאפוקי דכל שאין לחוש משום ע"ז אין אסור רק משום חתנות כמו פתן ושמנן וא"כ שם דל"ש לתא דע"ז דהא קטנים נינהו, ולשיטות המתירין כאן לא שייך בשפחות הקנויות לנו משום קירוב הדעת וחתנות ומאי מקשה הגמרא, וכתבת ליישב עפ"י מה דס"ל הרמב"ן לשיטתו, דאיהו מארי דהאי הלכתא דיש מתירין, וטעמו כמש"כ בב"י ובש"ך שם סק"ז, ולשיטתו והובא בב"י או"ח סי' ש"ד והכי קיימ"ל שם בשו"ע דכל כנה דלא טבל עדיין אין הישראל מוזהר על שביתתו, א"כ לק"מ דהא בש"ס ע"ז שם מיירי במלו ולא טבלו משו"ה פריך שפיר הש"ס, א"ד, והנה דבריך בזה נכונים מאוד דראויים למי שאמרן, אבל מש"כ עוד דגם לרבותיו של הרמב"ן שהביא הש"ך שם דההיתר הוא משום שאין עושין מדעתן רק בע"כ ול"ש קירוב הדעת, ולפי"ז ל"ש תירוץ הנ"ל דבהא לא שייך לחלק אם הוא מוזהר על שביתתו או לא, וע"ז כתבת, דלשיטתם אין היתר רק בעושים לאדוניהם אבל לא אם מבשלים לאחרים דבזה עושין רק מרצונם, בשלמא להרמב"ן דהטעם משום דמצווין על שביתתן א"כ אין חילוק דהא אף בעושין לאחרים, רבו מצווה על שביתתו אבל לטעם הנ"ל שפיר יש חילוק, וא"כ ל"ק כלל קושי' הגרא"וו דהא שם בגמרא איתא סתם קטנים אין עושין יי"נ משמע גם לאחרים, ושפיר פריך, אלו דבריך, ואין להם שחר כלל, דודאי פשוט וברור דאין כוונת הרמב"ן דקירוב הדעת ואיסור חתנות תלי' בזה אי מוזהר על שביתתו בשבת, אלא הרמב"ן ה"ק דעיקר גזירת חתנות ל"ש בבישלם בביתו של ישראל מטעמא של הר"א שהובא בתוס', אלא שר"ת חולק עליו וס"ל דלא פלוג רבנן, וכיון שגזרו על שלקות של נכרים אין חילוק, ואסור אפי' היכא דל"ש חתנות, והשתא ס"ל להרמב"ן דע"כ דלא שייך לומר לא פלוג בעבדים ושפחות דאינן בכלל נכרים כיון שאדם מצווה על שביתות עבדו, הלכך ליתא בכלל גזירה דידהו, וכן מבואר בהדיא בב"י, ובין לטעמא דל"ש קירוב הדעת משום דעושין בע"כ ובין לטעמא דבבית ישראל עדיין אנו צריכין לטעמו של הרמב"ן, אם נימא כשיטת ר"ת דאף היכא דל"ש הך טעמא אסור משום לא פלוג, ומש"כ הרמב"ן דאינו בכלל נכרי משום דאנו מצווין על שביתתו בשבת, צריך לי עי"ג דלא הי' צריך לזה ת"ל דמחוייב במצות כאשה, ומהיי"ט אמרי' בגיטין דף כ"ג דעבד בר שליחות הוא דמקרי בן ברית, ולמה הוצרך לאתוי לטעמא דא דם מוזהר על שביתת עבדו, ואי משום דעכ"פ כיון דלאו בכלל ישראל הוא הו"א דאיתא בכלל לא פלוג, א"כ גם ממה שאדם מצווה על שביתות עבדו נמי אין ראי', וצ"ע, ובעיקר קושיי' הגרא"וו נלענ"ד דלק"מ, דהא כבר הקשו בתוס' שם לרב דאמר תינוק ב"י עושה יי"נ כיון דרב פוסק כר"ש בנפל לבור ועלה שרי בשתי' מ"ש תינוק ב"י דאסור, ותירצו דס"ל לרב דמגע תינוק ושכשכו איכא למיגזר אטו גדול אבל נפל לבור ועלה מוכחא מילתא דאנוס וליכא למיגזר, עיי"ש, א"כ קושי' הנ"ל מעיקרו ליתא דמאי ענין אדם מצוה על שביתת עבדו להתם הא בתינוק ע"כ טעמא דרב משום גזירה אטו גדול, וכש"כ דאיכא למגזר כן בעבדים אטו נכרים עיי"ש
. ומה שהקשית על מש"כ בשו"ע סי' קי"ד ס"ד דמשקין יקרים אסור לקנות מהס מחשש שעירב בהן יי"נ וכתב הרמ"א עד שאין בו ס'. והקשה הטו"ז למה לי ס' הא יי"נ בטל בששה חלקים, וקשיא לך לפי דעת הראב"ד בב"י סי' קט"ו ובטו"ז שם סק"ט דדברים שאסרו חכמים שום בישול עכו"ם לא בטל כלל כדי שלא יפרצו עי"ז א"כ גם ביי"נ דאסרו משום בנותיהם האיך בטל יי"נ בששה חלקים ואפי' בס' לא הי' לו לבטל, עכ"ד, ולענ"ד לק"מ דע"כ לא כתב כן הראב"ד והרשב"א אלא בתערובות שמעורב בו ונחונת דאורחא בהכי כגון בגבינות שמעמידין אותו בעור קיבה וכן בחמאה שמעורב בהם קום, של חלב טמא, בזה שייך טעמים הנ"ל, אבל בונה שמתערב דרך מקרה, ל"ש הך טעמא, כיון דאין הסדר לערב יין במים או בהך משקה, אלא השתא הוא דנתערב במקרה או כדי לזייף א"כ אינו אלא כשאר איסורין, ולמ"ד דבטל בס' היינו משום דהו"ל נו"ט לפגם כמש"כ הר"ן בע"ז, ובנקה"כ שם, כן נראה לענ"ד
. סימן קטו
 שלום וכ"ט לכבוד הרבני הנעלה וכו' מו"ה יצחק שטערן שו"ב דקה"י בק"ק גרוס ס' וניקלאש יע"א
. מכתבו הגיעני והנני בזה להשיבו על שאלתו ע"ד אם מותר לסמוך על קטן בשליחותו להכשיר תנור של נכרי ע"י השלכת קיסם או חיתוי תחת האש, הנה לפי המתבאר מדברי הפוסקים ביו"ד סי' קכ"ז נקטינן דאם קטן מעיד על איסור דרבנן להקל ולא אתחזק איסורא נאמן דהימנוהו רבנן